הנצי"ב והמכתב מרוסיה
💡דמות שכל הציבורים סמכו עליה הייתה גם הכתובת לכל תלונה על הארץ.
השיעור נפתח בסיפור, שמראה עד היכן יכול להגיע לשון הרע על ארץ ישראל. הסיפור התרחש בימי הנצי"ב מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין, הישיבה המפורסמת ביותר באירופה באותם ימים.
הנצי"ב היה דמות מיוחדת. מצד אחד, גדול בתורה וראש ישיבה שכל עם ישראל הכיר. מצד שני, אוהב ציון גדול מאוד. הוא עצמו תכנן לעלות לארץ, אבל חלה ולא הספיק. בני משפחתו עלו בסופו של דבר לארץ ישראל.
משום כך, כל מי שהיה צריך עזרה בענייני ארץ ישראל פנה אליו. מכתב תמיכה ממנו היה מתקבל אצל כולם. ומאותה סיבה, גם כל מי שהיו לו תלונות על הנעשה בארץ, פנה אל הנצי"ב. הוא היה, כשמו, נציב – עומד באמצע ומקובל על הכל.
באותה תקופה עלו לארץ אנשי עליית ביל"ו מרוסיה. הייתה זו הפעם הראשונה שעלו לארץ קבוצות שלא היו כולן שומרות מצוות. עד אז עלו בעיקר חסידים, תלמידי הגר"א ותלמידי החתם סופר. העלייה החדשה עוררה שאלות רבות, והשמועות התחילו לרוץ.